מתחברים דרך הקלפים/ נעמה ואורן
לפני מספר שנים זכינו להפעיל עונה של בית יהודי באושוויה, בדרום ארגנטינה הרחוקה. היו מגיעים אלינו כל ערב כמה עשרות מטיילים לארוחת ערב, סיפור קצר של רבי נחמן ופשוט להיות יחד, מחפשים בית חם בארץ רחוקה. אחרי הארוחה תמיד שאלנו - רוצים משחק חברתי? התיישבנו במעגל ושלפנו את קלפי "עלי דרך". אחרי הסבר קצר איך זה עובד, כל אחד בתורו שלף קלף ועשינו מעגל שיתוף. עלו דברים יפהפיים ומרגשים, אנשים מאד התחברו לקלף שלהם וזה היווה הזדמנות לשתף במשהו יותר משמעותי שיחבר גם לחוויה פנימית של הטיול ולא רק לשיחה על טרקים והוסטלים.. הרבה חברה צילמו את הקלף שיהיה להם בטלפון להתבוננות בהמשך הדרך.
המשחק מאד העשיר והעמיק את המפגש, ואיפשר לחברים להתבונן יותר לעומק על מה שהם חווים במהלך המסע.
שינה מתוקה/ענבל גרין
הדבר שאני הכי אוהבת ויכולה להעיד על עצמי שאני מאוד מקצועית בו ועושה אותו בצורה מעולה, הוא שינה.
כך היה תמיד.
עד אשר לפני כמה שנים החלה לנדוד שנתי. מצאתי את עצמי קמה באמצע הלילה ולא נרדמת מחדש. מתעוררת ואז כמו בכוחות של מגנט היה מושך אליו מוחי את כל תכני הדאגות, החרדות והדימיונות שרלוונטים לתקופה זו בחיי.
הייתי מסתכלת על השעון ורואה איך זמן השינה שלי נעלם. מתחילה לחשב כמה עייפה אהיה מחר ונופלת לתוך תחושת חוסר אונים ותיסכול. ובלילה הבא כבר לפני השינה מפחדת להרדם, מחשש שהדבר יחזור על עצמו שוב.
יום אחד, קיבלתי במתנה קופסא ובה מקופלת חוכמה רבה מאוד מתורתו של רבי נחמן שמדריכה כיצד לערוך התבודדות.
אז התחלתי לעבור על הקלפים. כל פעם תפסה אותי הנחיה אחרת שלקחתי אותה כקרש הצלה לעבור את הלילה, ולאט לאט בניתי אופן שבו אני מקיימת את השיחה הזו שבה אני פורקת את כל הרגשות ואת כל המחשבות המפחידות, המביכות ואח"כ שוקעת בשינת החלמה עמוקה, שינה מזינה עד לקצוות ולנימים הקטנים ביותר, שינה שהיא מעבר למרחב הזמן. בהמשך לא רק שלא פחדתי מההתעוררות אלא אף חיכיתי לה להזדמנות היקרה הזאת שבה אני מאפשרת לקסם לאפוף אותי ולקחת אותי סקרנית ליום חדש.
נרות שבת/איריס לוי
תקופות ארוכות נהגתי בכל ליל שבת, לפני הדלקת הנרות, לקחת קלף להניח אותו לצד נרות השבת ולהשאיר אותו שם כל השבוע.
הקלף היה מלווה אותי לאורך השבוע כולו במחשבות וכתזכורת וחיבור לצדיק ולהשם.
הביקתה של נחמן בקדיתא
